ריבס המדבר
 ריבס המדבר
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | מכוסי הזרע |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ציפורנאים |
| משפחה: | ארכוביתיים |
| סוג: | ריבס |
| מין: | ריבס המדבר |
| שם מדעי | |
 Rheum palaestinumפיינברון-דותן, 1944 | |
רִיבָּס המדבר (שם מדעי: Rheum palaestinum) הוא מין של צמח רב-שנתי מסוג ריבס ממשפחת הארכוביתיים. מאפייני ריבס המדבר הם: התפרחת אשר צבע נוטה לצבע חום ומנגנון ההשקיה העצמית שלו.
מבנה הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצמח הוא בעל תפרחת כדורית בגובה של כ-30 ס"מ ובעל קני שורש עבים וקצרים, עלים ענקיים ומקומטים. בחורף הוא פורש על פני הקרקע 2–3 עלים מקומטים ענקיים באורך של 40 ס"מ וברוחב של 60 ס"מ. התפרחת נראית כמו עץ ננסי, היא נישאת על גבעול העולה מתוך שושנת העלים לגובה של 30–50 ס"מ, התפרחת כדורים ובה מאות פרחים, צבעם אדום ונוטה לחום-כתום. הפרח אדמדם אורכו 2 מ"מ משתלשל מעוקץ של כ-2–3 מ"מ. הפרח הוא דו זוויגי, עם 6 עלי עטיף, ו-9 אבקנים עבים בולטים.[1]
מנגנון השקיה עצמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לריבס המדבר יש מנגנון "השקיה עצמי" ייחודי לו, המאפשר לו לחיות בסביבה מדברית ומאפשרת לו לנצל כמות מים פי 16 מכמות הגשם במדבר. ריבס המדבר גדל בהר הנגב, באזור בעל ממוצע משקעים נמוך במיוחד (כ-75 מ"מ גשם בשנה). תפקידם של החריצים העמוקים בעלה הגדול והרחב לנקז את המים של הצמח. מעטה שמנוני מכסה את העלה ומסייע גם הוא לניקוז יעיל של המים. תהליכי הברירה הטבעית גרמו לעלי הצמח להתפתח באופן המשפר את יכולת השרידות שלו. בשיטה זו מצליח ריבס המדבר החי במשטר של כ-75 מ"מ גשם לשנה, ליהנות מכמות מים גדולה.[2]
רפואה עממית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל חלקי הצמח משמשים ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי הארץ כולל הבדואים בנגב. בצמח משתמשים כתרופה לדלקת ריאות, לאבנים בכליות, שטפי דם פנימיים, לשלשול, פטריות בעור. הוא גם יעיל להסדרת הנשימה, לחיזוק הקיבה ולטיפול בטחול.[1]
אופן השימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שורשי ריבס המדבר עם מים: מבשלים 100 גרם שורש בליטר מים במשך שעה. מסננים את המים המורתחים ושותים מהם 3 כוסות ביום. תרופה זו להסדרת הנשימה, יעילה מאוד לריפוי דלקת ריאות, אבנים בכליות ושלשול.
- שורשי ריבס המדבר עם חומץ: מבשלים 50 גרם שורש בליטר מים למשך שעה. לקראת תום הבישול מוסיפים למים הרותחים חצי כוס חומץ. תרופה זו יעילה להסדרת פעילות הקיבה ולחיזוקה, לטיפול בטחול ונגד שטפי דם פנימיים. יש לשתות כוס אחת ביום.
- דייסה: מרסקים 200 גרם של שורשי ריבס ומערבבים אותם עם 50 גרם אבקת כופר (חינה) ובחצי כוס חומץ עד לקבלת דייסה סמיכה. את הדייסה מורחים על העור הנגוע בפטריות. דייסה זו טובה במיוחד לפטריות הגדלות מתחת לציפורניים.[1]
בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריבס המדבר תואר והוגדר לראשונה בשנת 1944 על ידי הבוטנאית הישראלית נעמי פיינברון. הוא צמח אנדמי לנגב ולסיני. בנוסף לו קיימים גם שני מינים נוספים: מין שגדל בחרמון, ומין נוסף שהוא צמח מתורבת המגודל בחקלאות. גבעולי צמח זה משמשים להכנת מאכלים שונים ומשקאות. השם ריבס מקורו בפרסית, והוא מקובל בשפות רבות.[3]
כל מיני הריבס הגדלים בר בישראל הם ערכי טבע מוגנים.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריבס המדבר, באתר NCBI (באנגלית)
- ריבס המדבר, באתר צמח השדה
- ריבס המדבר, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ריבס המדבר, באתר Tropicos (באנגלית)
- ריבס המדבר, באתר GBIF (באנגלית)
- ריבס המדבר, באתר IPNI (באנגלית)
- אוניברסיטת חיפה, הצמח שמשקה את עצמו, באתר "הידען", יולי 2009
- נסים קריספיל, "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי מרפא בארץ ישראל", הוצאת מחבר - ירושלים, 1985
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 נסים קריספיל, צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל, הוצאת המחבר- ירושלים, 1985.
- ^ אוניברסיטת חיפה, הצמח שמשקה את עצמו, באתר "הידען", יולי 2009
- ^ מייק ליבנה, ריבס המדבר, באתר "צמח השדה"
- ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח